פסל תומרקין- זיכרון

"זיכרון"- יגאל תומרקין –בשנת 1996 הוצב בחצר בית ספרינו -גימנסיה "הרצוג" פסלו של יגאל תומרקין בשם "זכרון".

פרויקט צילום הפסל בסמרטפון- מגמת עיצוב

מקור לגאווה- כתב לירן ידגר, בוגר בי"ס

מדי יום מקבל אותי בברכה פסלו של יגאל תומרקין , "זכרון" אשר ניצב בכניסה לבית הספר .
שמש בוקר שולחת קרני בוקר חמימות אל הקשת החלודה בצבעי חום אדמדם ואל עצי התפוז הירוקים הסובבים אותה.

 "אני זוכר היטב את הירי" סיפר תומרקין , " את ההרוגים והפצועים שרבים הכרתי , גם את העליה לתל א-ריש את הדוידקה ואת כביש יפו (שם שמרנו) , לילות ללא שינה , ימים של יאוש ותקווה , את החורבות, העמדות ההרס ואת ימי חולות הזהב וריח הפרדסים ניסיתי לצמצם את האלמנטים לסמלים בחומר ולאמירה  מינימליסטית , המנסה לומר ברמזים מוצקים הרבה הרבה יותר".

יגאל תומרקין, 30.7.96

"זכרון" הוא פסל סביבתי , המוצב תחת כיפת השמים , תומרקין הבדיל את חלקת הגן שלו באמצעות ריצופו במרצפות בהירות , ותחם אותה בפסלי אבן גיאומטריים . במרכז ניצבת קשת עשויה פלדה על גבי גליל אבן. יש הרואים בקשת ובגליל באר , כמו אחת מאלה שניצבו בשכונת תל גיבורים בשנותיה הראשונות ,של המדינה. לדעתי הקשת היא סמל לשלום. 

 "את קשתי נתתי בענן" הבטיח אלוקים לנוח בספר בראשית על מנת שתסמל את קץ החורבן שבא על האנושות בעקבות המבול , גם תומרקין בחר בקשת כדי שתסמל עת השלום עלי אדמות.

מימין לקשת ישנם שלושה עצמים המעלים אסוציאציה של קברים. המוות הוא אחד מהנושאים ביצירתו של תומרקין ובא כאן לביטוי בדמות שלושה קברים . בניגוד להם ניטעו בגן שלושה עצי תפוז . מופלא בעיני השילוב של העצים כחלק מגן מפוסל . העצים הם סמל לחיים.
בחזית הפסל ניצב עמוד שהוא מוטיב המופיע ברבות מיצירותיו המופשטות של תומרקין . בפסל שבבית ספרנו הוא מסמל כנראה דמות אדם או בא כסמל לכוח ועוצמה.

המשוררת הישראלית מאיה בז'רנו כתבה:
"שהרוח של תומרקין פוצעת בחרש הברזל… וככל שהשמש עולה למרכז הזוית , היא תתלהט ותנדוד ותאדים בפלדה וחלודה"

אני מקווה כי פסלו של תומרקין בחצר גמנסיה הרצוג ישמש לנו , כתלמידי בית הספר מקור לגאווה.


הזכרון האישי של תומרקין הוא הזכרון של כולנו-
כתבה אופן דניאלה 

 יגאל תומרקין , אז נער שגדל באזורינו , כיום אמן בעל שם עולמי, מעלה בפסלו הניצב בחצר בית ספרנו זיכרונות מימי ילדותו .
הפסל, כמוצר של אמנות מודרנית , מורכב מצורות מופשטות המאפשרות לכל אחד מאיתנו להתחבר בצורה שונה , ובזאת מתמצה ייחודה של האמנות המודרנית.
אחד יראה בקשת משאבת מים , אחר יראה בה קשת בענן ואפילו שער כניסה לבית הספר.
כששאלתי את האומן מה דעתו, למשל, על ההשוואה של הקשת למשאבת מים ענה הוא:" שגם בעננים ניתן לראות כל מיני צורות".

יואב מסר , האדריכל שתכנן את שיפוץ בית הספר ,מעניק לנו הסבר משלו לגבי המוטיבים בפסל כמתקשרים לעבר של המקום:
"האומן יצר את הפסל מאבני כורכר, כדוגמת קשתות הכורכר שהיו באזורינו, עצי הפרי מסמלים את הפרדס שהיה, הפס הוא תעלת המים, העיגול מזכיר בורות מים, והקשת המחודדת מזכירה מנוף מעל בור שאיתו שואבים מים מעין משאבת מים, וצורות הקברים מזכירות לדעתו עמדות ירי בחזית 5 בזמן מלחמת העצמאות".

תומרקין: "בלואור 1"- פסל עם מוטיב דומה בכוכב הירדן

בשיחתי עם האמן הוא אכן זיהה את תעלת המים, הפרדסים והקברים, לעומת זאת את הקשת המחודדת הוא זיהה: "כקשת גותית שמקורה במזרח ומסמלת התנגשות בין דברים".

ניתן לראות בפסל ניגודים בצורה ובחומר , כאשר הקשת מפצלת את הגליל לשניים ויוצרת התנגשות בין ברזל ואבן, יתכן שכך ביקש האמן לבטא את המאבק בין העמים באיזור.
האמירה שלי מינימליסטית אך מנסה לאמר הרבה יותר", רומז האומן ומשאיר לנו את מלאכת הפירוש.

הבוסתן היפה שעיצב תומרקין בבית ספרינו בא להזכיר לנו שבמקום הזה שבו צומחים להם השיכונים מסביב היו פעם פרדסים, בוסתנים גבעות חול ובורות מים ובאותו המקום התחוללו קרבות מלחמת העצמאות.
גדולתו של תומרקין שהוא הצליח להפוך זכרון אישי שלו לזכרון של כולנו.

 

שינוי גודל גופנים